אפשר להפוך אל הזולת: “אני לא מספיק מעריכה את חמותי” במיוחד כשהיא לא מעריכה אותי. אפשר להפוך אל הניגוד המוחלט: “חמותי כן מעריכה אותי” ואפשר לערוך רשימה של התנהגויות שלה שמוכיחות זאת אחד מכל ההיפוכים הללו בוודאי יוביל את הסוויטש בהבנה העצמית ויביא את ההארה שתשחרר אותנו מן הסבל ומהצער. ה’היפוך’ יכול לפעמים לקומם אותנו. בשבוע שעבר ביקרה אצלי מטופלת שסיפרה שהיא כאובה כי אחותה פגעה בה אתמול ונהגה כלפיה בחוסר אדיבות. כשניסינו לבצע היפוך, היא התמרדה: “מה עלי לחשוב? שאני פגעתי בה? בעצמי? שאני הייתי חסרת אדיבות כלפי עצמי או כלפיה?” שאלתי אותה: “כמה פעמים היא פגעה בך אתמול?” “פעם אחת”. “וכמה פעמים שִחזרת את הסיטואציה הזאת במחשבתך?” “בין 20 ל 30- פעמים”, היא חייכה. “נסי לחשוב”, הצעתי ? מי יותר חסר אדיבות כלפיי, אחותי שפגעה בי פעם אחת, או אני ששחזרתי זאת והכאבתי לעצמי פעם אחר פעם? האם נהגתי באדיבות כלפי עצמי? ואולי היה זה חוסר אדיבות מצדי כלפי אחותי להתעסק עם המחשבה הזאת פעמים כה רבות?” עכשיו כבר היה קל יותר להפוך את זה ל”אני פגעתי בעצמי וגיליתי חוסר אדיבות כלפי עצמי” ו”אנ גיליתי חוסר אדיבות כלפי אחותי”. חשוב שנדע שההיפוך אינו עוסק בהאשמה או בהוכחה לכך שאנחנו אלו שטועים. כוחו של ההיפוך הוא בתגלית שכל מה שחשבתי שראיתי מחוץ לעצמי הוא
השלכה שלי והשתקפות של המחשבות שלי על עצמי. וכך, ללא תלות בזולת, קל לי יותר לשחרר את המחשבה שמכאיבה לי.