בכל קונפליקט או מתח שמזדמן לנו חשוב מאוד שנבדיל בין המציאות, לבין המחשבות שלנו שמנסות "להתווכח" עם המציאות. סבל נגרם לנו רק כשעולה בנו מחשבה שלא מקבלת את מה שיש, שרוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא. אלישבע, האם, חושבת ש"חני לא אמורה להתארגן ברגע האחרון". מה קורה במציאות? זה בדיוק מה שהיא עושה- מתארגנת ברגע האחרון. זאת המציאות. אולי לא תמיד זה יהיה כך, אבל כרגע זה כך. המחשבה שחני לא אמורה להתארגן ברגע האחרון, היא הדרך של אלישבע "להתווכח" עם "מה שיש", זה לא מועיל לה, זה לא משנה את חני. המחשבה הזו רק ממלאת אותה במתח ובכעס. הייתי מייעצת לאלישבע להשתמש בכלי, שהוא חלק משיטה הידועה בשם "שיטת העבודה" (THE WORK ) ולחקור מה קורה אילו היא מוותרת על המחשבה: "חני לא אמורה להתארגן ברגע האחרון", לדמיין מה היא תהיה ללא המחשבה הזו, כשהיא מוכנה לקבל את המציאות כפי שהיא, בין אם היא מוצאת חן בעיניה ובין אם לא. ברור שהיא היתה יותר נינוחה ויותר רגועה, פחות טעונה, קפוצה ומתוחה. כלומר: לא חני היא זו שמכאיבה לה, אלא המחשבה שלה שמתווכחת עם המציאות היא זו שמכאיבה לה. ללא המחשבה הזו היא תוכל להתנהל בבהירות וברגיעה, ולהתמודד גם עם הבוקר העמוס שחוותה, וגם עם התגובה הראויה לקבל בה את ילדתה השבה מיום הלימודים הראשון. איך מוותרים על המחשבה המתווכחת? על כך בשבוע הבא בעז"ה.