גיטי, בואי נדבר על זה קצת, מוכנה? יופי.
אחיות שלי לא אמורות לשפוט אותי ולבקר אותי- האם זאת האמת?
כן.
מה קורה בפועל? הן מבקרות אותך?
כן. הרבה מאוד.
שימי לב, גיטי. את חושבת שאחיות שלך לא אמורות לבקר אותך, אבל בפועל, זאת
המציאות, זאת האמת. המציאות היא אלוקית ומושגחת, היא מה שיש לפנינו, מה
שבאמת קורה, הרוח נושבת והגשם יורד ואחיות שלך מבקרות אותך. אולי לא תמיד
זה יהיה כך, אבל כרגע זה כך, נכון?
כן, לצערי.
אם כן, המציאות לא מחכה לדעה או לרשות שלך, היא פשוט ממשיכה להיות מה
שהיא ולעשות מה שהיא עושה, וכשאת מתווכחת איתה, את מפסידה! תמיד!
המחשבה שלך: הן לא אמורות לבקר אותי, היא נסיון להתווכח עם "מה שיש", זה
מועיל לך? זה משנה אותן?
לא. אבל הן המשפחה שלי, הן צריכות לקבל אותי כפי שאני…
טוב. איך את מגיבה כשעולה בך המחשבה: הן לא אמורות לבקר אותי?
היא מחלישה אותי, אני מתוסכלת מזה.
יפה. בואי נתקדם. תחזיקי את המחשבה הזו במוחך, מה היא עושה לך?
היא בולמת אותי, אני מרגישה מבוהלת.
איך את מתייחסת אליהן כשאת מחזיקה במחשבה הזו?
אני מתרחקת, אני מתכנסת בתוכי, מתקפדת לפעמים.. מתכווצת..
האם את יכולה למצוא סיבה להרפות מהמחשבה הזו, המתווכחת עם המציאות
ההיסטורית מדורי דורות לפיה אחיות לא צריכות לשפוט ולבקר את אחותן?
זה…קשה לי… להרפות ממנה.
נסי לחשוב, מי תהיי בלי המחשבה: הייתי רוצה שהן תקבלנה אותי? איך תנהגי
במחיצתן?
אני אהיה יותר רגועה, חברותית, שלווה, אוהבת..
אני לא מוכנה שהן לא תסכמנה איתי- את יכולה להפוך את זה עכשיו?
כן: אני מוכנה שהן לא תסכמנה איתי.
יופי. אני מוכנה לקבל את זה. הקבלה הזו הופכת אותי לרגועה, היא מרפה ממני
את הלחץ, המתח והטעינות, אני אוהבת את "מה שיש", כי כואב לי כשאני מתווכחת
עם המציאות, אני ניגשת אליהן בשלווה קבועה ויציבה, יודעת שככל הנראה הן
תבקרנה אותי, ומרגישה מסוגלת להתמודד עם זה.
זה נשמע נפלא! אני אהיה מאושרת!!!
הן לא מקבלות אותי כפי שאני- נסי להפוך את זה כלפיהן.
אני… לא מקבלת אותן כמו שהן?
כן? האם גם את שופטת אותן על השיפוטיות שלהן?
כן בהחלט אפשר לומר.
אז אולי נסכם שכשאת תפסיקי לשפוט אותן, תוכלי לדבר איתן על שיפוטיות…
זה כל כך נכון, איך לא שמתי לב לזה?
את מתקדמת מצוין. בואי נמשיך: הלוואי שהן לא תמדודנה אותי רק בהתאם
לתפישות שלהן ולדעות שלהן- אפשר להפוך את זה אל עצמך?
הלוואי שאני….לא אמדוד את עצמי בהתאם לתפישות שלהן… כן. זה נכון. אם אני
אפסיק להעריך את עצמי לפי מה שהן חושבות אני אהיה יותר משוחררת…
נהדר, גיטי. ככל שאנו מתפתחים אנו לומדים להפסיק לחכות לאישור ולהערכה
מהסביבה ולמצוא אותם בתוכנו.
אז לפי זה אני יכולה להפוך את: אני רוצה שהן תצלחנה להעריך את הדרך שלי
לחיות את החיים. ל: אני רוצה שאני אצליח להעריך את הדרך שלי לחיות את החיים?
מצוין !! הן הרי לא עושות את זה, אז מי נשאר לך? את! כשאת תעריכי את הדרך
שלך באמת לא תחכי להערכה שלהן…, ולסיום, כמתנת חג: חשיבה חיובית - הופכת
את החויות שלנו לחיוביות. לכן, הייתי מציעה לך עוד היפוך אחד אחרון:
אני רוצה שאני אצליח להעריך את הדרך שלהן לחיות את החיים?
כן, ממש כך. אני מנסה לסגל לעצמי חשיבה חיובית. כשאחיות שלי אומרות לי:
"בואי, לכי בדרך שלי, היא נכונה ומקסימה" אני רק שומעת בזה שהן אוהבות אותי,
ורוצות לתת לי משהוא שהן חושבות שהוא יפה וטוב. אני מאושרת מכך שהדרך
שלכן מוצלחת בשבילכן ומסבה לכן אושר, אני ממש שמחה בשבילכן, ותודה שאתן
אוהבות אותי ורוצות לחלוק אותה איתי…
זה מדהים! אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה קודם… זה נשמע כל כך פשוט.
כן. זה באמת מאוד פשוט, שיהיה לך חג שמח, גיטי, בכל מקום שבו תהיי..
שמח ומשוחרר…
