להיות במחיצת אחיותיה הגדולות

מלכי מביתר, אם לשלושה, מתארת את השבת האחרונה:בדרך כלל נשים בוכות בהדלקת נרות, אבל לי, משום מה, התחשק לבכות
בהבדלה. משום מה? משום חמותי.
כל כך התאמצתי לארח אותה, טרחתי ועמדתי שעות במטבח כדי שהכול יהיה
מושלם. כל כך פוגע בי שהיא לא מרוצה ממני.
טוב, היא לא אמרה לי את זה בבירור, אבל כל השבת ראיתי עליה חוסר
שביעות רצון.

אני כבר מכירה אותה ויודעת לזהות מתי היא לא מרוצה. היא
ישבה בסעודות מאופקת מאוד, משחררת הערות על הזמן שאני מקדישה לכל
מיני תפקידים שלי ומחווה דעה )מי ביקש?( על אופן התנהלותי עם הילדים.
היא סקרה כל מיני פינות בבית ונאנחה בשקט.
אני יודעת בוודאות שהיא לא מספיק מעריכה אותי. איזה תסכול!

"

חיה אלבוים מייעצת

בטור הקודם זיהינו את ‘המחשבה המתווכחת’. היום נתקדם עוד קצת לתוך התודעה הפנימית שלנו, ונבין כיצד אפשר לוותר עליה. מול כל מחשבה כזו כדאי שנשאל את עצמנו: “האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שזו האמת?” מלכי חושבת: “אני פגועה, כי חמותי לא מרוצה ממני”. מלכי יקירה, בדקי בתוכך: האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? האם אני יכולה לדעת מה מתרחש בראשו של מישהו אחר? האם אני יכולה לדעת לפי שפת גוף או סימנים אחרים מה היא באמת חושבת או מרגישה? האם לא קרה לי בעבר שהייתי מוטרדת, מבולבלת, לחוצה, מודאגת, וחוסר האונים שלי הקרין תחושה של חוסר שביעות רצון כלפי היקרים לי ביותר? בשלב הבא חשוב שנכיר את עניין ההשתקפות. כל תחושה שאנו נמצאים בה היא כמו משקפיים, שמבעד להם אנו בוחנים את העולם וזה מה שאנו רואים בו, כפי שאומר הבעש”ט הקדוש: כל מה שאדם רואה בחוץ מגיע מתוך עצמו. לכן אני ממליצה להשתמש בכלי ה’היפוך’. ה’היפוך’ הוא כלי רב עוצמה שבו אני לוקחת את הדברים שחשבתי ובודקת אם הם נכונים או נכונים יותר, כשהם מתייחסים אלי. כל עוד נדמה לי שהסיבה לסבל שלי נמצאת אצל מישהו אחר, אני הופכת להיות קרבן של… אבל ברגע שאני מבינה שהיא נעוצה בי, קל לי יותר להשתחרר ממנה. אפשר לבצע את ה’היפוך’ בשלוש דרכים: אל עצמי, אל הזולת או אל הניגוד המוחלט. ניקח לדוגמה את החשיבה “חמותי לא מספיק מעריכה אותי”:

אפשר להפוך אל הזולת: “אני לא מספיק מעריכה את חמותי” במיוחד כשהיא לא מעריכה אותי. אפשר להפוך אל הניגוד המוחלט: “חמותי כן מעריכה אותי” ואפשר לערוך רשימה של התנהגויות שלה שמוכיחות זאת אחד מכל ההיפוכים הללו בוודאי יוביל את הסוויטש בהבנה העצמית ויביא את ההארה שתשחרר אותנו מן הסבל ומהצער. ה’היפוך’ יכול לפעמים לקומם אותנו. בשבוע שעבר ביקרה אצלי מטופלת שסיפרה שהיא כאובה כי אחותה פגעה בה אתמול ונהגה כלפיה בחוסר אדיבות. כשניסינו לבצע היפוך, היא התמרדה: “מה עלי לחשוב? שאני פגעתי בה? בעצמי? שאני הייתי חסרת אדיבות כלפי עצמי או כלפיה?” שאלתי אותה: “כמה פעמים היא פגעה בך אתמול?” “פעם אחת”. “וכמה פעמים שִחזרת את הסיטואציה הזאת במחשבתך?” “בין 20 ל 30- פעמים”, היא חייכה. “נסי לחשוב”, הצעתי ? מי יותר חסר אדיבות כלפיי, אחותי שפגעה בי פעם אחת, או אני ששחזרתי זאת והכאבתי לעצמי פעם אחר פעם? האם נהגתי באדיבות כלפי עצמי? ואולי היה זה חוסר אדיבות מצדי כלפי אחותי להתעסק עם המחשבה הזאת פעמים כה רבות?” עכשיו כבר היה קל יותר להפוך את זה ל”אני פגעתי בעצמי וגיליתי חוסר אדיבות כלפי עצמי” ו”אנ גיליתי חוסר אדיבות כלפי אחותי”. חשוב שנדע שההיפוך אינו עוסק בהאשמה או בהוכחה לכך שאנחנו אלו שטועים. כוחו של ההיפוך הוא בתגלית שכל מה שחשבתי שראיתי מחוץ לעצמי הוא
השלכה שלי והשתקפות של המחשבות שלי על עצמי. וכך, ללא תלות בזולת, קל לי יותר לשחרר את המחשבה שמכאיבה לי.

דילוג לתוכן